טור-שו״ע אבן העזר ל״חטור-שו״ע
שולחן ערוךהמקדש על תנאי וכל דיני תנאי, ובו ל״ט סעיפים(א)
הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי, אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי מִן הָאִישׁ בֵּין שֶׁיִּהְיֶה מִן הָאִשָּׁה.
(ב)
כָּל תְּנַאי צָרִיךְ לִהְיוֹת בּוֹ אַרְבַּע דְּבָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: שֶׁיִּהְיֶה כָּפוּל, וְשֶׁיִּהְיֶה הֵן שֶׁלּוֹ קֹדֶם לְלָאו, וְשֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי קֹדֶם לַמַּעֲשֶׂה, וְשֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ. וְאִם חָסֵר הַתְּנַאי אֶחָד מֵהֶם, הֲרֵי הַתְּנַאי בָּטֵל, כְאִלּוּ אֵין שָׁם תְּנַאי כְּלָל, אֶלָּא תִּהְיֶה מְקֻדֶּשֶׁת מִיָּד, כְּאִלּוּ לֹא הִתְנָה כְּלָל. {הִזְכִּיר לָאו קֹדֶם לְהֵן וְחָזַר וְהִזְכִּיר הַלָּאו אַחַר הֵן, הָוֵי תְּנַאי כְּאִלּוּ הִזְכִּיר הֵן קֹדֶם לְלָאו (הָרַ״ן פֶּרֶק מִי שֶׁאֲחָזוֹ).}
(ג)
כָּל הָאוֹמֵר: ״מֵעַכְשָׁו״, אוֹ ״עַל מְנָת״, אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפֹּל תְּנָאוֹ וְלֹא לְהַקְדִּים תְּנַאי לְמַעֲשֶׂה, אֲבָל צָרִיךְ לְהַתְנוֹת בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ. יֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּאוֹמֵר: ״מֵעַכְשָׁו״, אוֹ ״עַל מְנָת״, צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּתְּנַאי כָּל הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא פֵּרַשׁ כָּל דִּינֵי תְּנַאי, רַק אָמַר סְתָם שֶׁמַּתְנֶה כִּתְנַאי בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן, הָוֵי תְּנַאי גָּמוּר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ו׳).}
(ד)
יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא בָּעֵי שֶׁיִּהְיֶה בַּתְּנַאי אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא בְּמָקוֹם דְּאָתֵי מִנַּיְהוּ חֻמְרָא, וְלָא הֵיכָא דְּאָתֵי מִנַּיְהוּ קֻלָּא. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹד, דְּאַף עַל גַּב דְּאִכָּא כָּל הָנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים, בָּעִינָן גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיֶה הַתְּנַאי בְּדָבָר אֶחָד וְהַמַּעֲשֶׂה בְּדָבָר אַחֵר, אֲבָל אִם הַכֹּל הוּא בְּדָבָר אֶחָד, אֵינוֹ תְּנַאי (הָרא״ש וְהַטּוּר). וְיֵשׁ לָחוּשׁ לִדְבָרָיו לְחֻמְרָא. הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁתֹּאכַל חֲזִיר אוֹ שְׁאָר אִסוּר דְּאוֹרָיְתָא, מִקְּרֵי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ (טוּר). אֲבָל הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁתִּבָּעֵל לְאָסוּר לָהּ, מִקְּרֵי אִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ, שֶׁאַחֵר לֹא יִתְרַצֶּה לָהּ (שָׁם). אֲבָל אִם הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁפְּלוֹנִי יִתֵּן לוֹ חֲצֵרוֹ, אוֹ יַשִּׂיא בִּתּוֹ לִבְנוֹ, מִקְּרֵי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ, דַּהֲרֵי תּוּכַל לִתֵּן לִפְלוֹנִי מָמוֹן הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה לַדָּבָר (גַּם זֶה שָׁם). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קמ״ג סָעִיף י״ב.}
(ה)
הִתְנָה בִּשְׁעַת הַקִּידוּשִׁין שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ שְׁאֵר וּכְסוּת, תְּנָאוֹ קַיָּם, וְאֵינוֹ מִתְחַיֵּב לָהּ בָּהֶם. אֲבָל אִם הִתְנָה שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב בְּעוֹנָה, תְּנָאוֹ בָּטֵל וְחַיָּב בָּהּ. {הַגָּה: דְּכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְאֵינוֹ מָמוֹן, תְּנָאוֹ בָּטֵל (דַּעַת עַצְמוֹ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל מַה דְּתָקוּן רַבָּנָן הָוֵי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (הַגָּהַת מָרְדְּכַי רֵישׁ הַכּוֹתֵב).}
(ו)
נָתַן לָהּ פְּרוּטָה וְאָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּזֶה עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לִיךְ מָנֶה, כְּשֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי יָחוּלוּ הַקִּדּוּשִׁין לְמַפְרֵעַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר: ״מֵעַכְשָׁו״, שֶׁכָּל הָאוֹמֵר: ״עַל מְנָת״, כְּאוֹמֵר: ״מֵעַכְשָׁו״, דָּמֵי. וְאִם קִבְּלָה קִדּוּשִׁין מֵאַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי, וְאַחַר כָּךְ נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, אֵין קִדּוּשֵׁי הַשֵּׁנִי כִּלוּם. וְאִם אָמַר לָהּ: עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לִיךְ מָנֶה תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אִם נָתַן לָהּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, הֲווֹ קִדּוּשִׁין לְמַפְרֵעַ; וְאִם לֹא נָתַן תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, וְאִם קִבְּלָה קִדּוּשִׁין מֵאַחֵר תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְכִי שָׁלְמוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אִם לֹא קִיֵּם רִאשׁוֹן תְּנָאוֹ, פָּקְעוּ קִדּוּשֵׁי קַמָּא וְגָמְרוּ קִדּוּשֵׁי בָּתְרָא וְאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מֵרִאשׁוֹן. וְאִם קִיֵּם רִאשׁוֹן תְּנָאוֹ, אֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי.
(ז)
לֹא אָמַר לָהּ: עַל מְנָת, אֶלָּא אָמַר: אִם אֶתֵּן לִיךְ מָנֶה תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם תְּהֵא מְקֻדֶּשֶׁת לִי בִּפְרוּטָה זוֹ, אֵין הַקִּדּוּשִׁין חָלִים אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ. לְפִיכָךְ, אִם קִדְּשָׁהּ אַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי, מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. {וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סָעִיף ט׳, בְּסָמוּךְ.}
(ח)
הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אָבִי, רָצָה הָאָב, מְקֻדֶּשֶׁת; לֹא רָצָה, אוֹ שֶׁשָּׁתַק אוֹ שֶׁמֵּת קֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע הַדָּבָר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
(ט)
עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִמְחֶה אָבִי, וְשָׁמַע וּמִחָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת; לֹא מִחָה, אוֹ שֶׁמֵּת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. {וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ סוֹף סָעִיף י׳.} מֵת הַבֵּן וְאַחַר כָּךְ שָׁמַע הָאָב, מְלַמְּדִין אֶת הָאָב שֶׁיֹּאמַר: אֵינִי רוֹצֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ קִידוּשִׁין וְלֹא תִּפֹּל לִפְנֵי הַיָּבָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאוֹמֵר: עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה, דִּינוֹ כְּאוֹמֵר: עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִמְחֶה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁדִּינוֹ כְּאוֹמֵר: עַל מְנָת שֶׁיִּשְׁתֹּק.
(י)
אָמַר: עַל מְנָת שֶׁיֹּאמַר הֵן, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בִּתְחִלָּה: אֵינִי רוֹצֶה, כָּל שֶׁחָזַר וְאָמַר: הֵן, נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי. וְלָכֵן לְעוֹלָם הָוֵי סָפֵק, עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. וְהָאוֹמֵר: עַל מְנָת שֶׁיִּשְׁתֹּק, אִם שָׁתַק בִּשְׁעַת שְׁמִיעָה, מְקֻדֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמִחָה. {הַגָּה: מִיהוּ, אִם לֹא הָיָה בְּבֵיתוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע, וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ מִחָה, הָוֵי מְחָאָה, דְּמַה שֶּׁשָּׁתַק בִּתְחִילָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה בְּבֵיתוֹ (כָּךְ מַשְׁמַע לְרִיבָ״שׁ סִימָן י״ד וְקצ״ג).} וְאִם מִחָה בִּשְׁעַת שְׁמִיעָה, אֲפִלּוּ חָזַר וְנִתְרַצָּה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הָאָב עַד שֶׁלֹּא שָׁמַע, מְקֻדֶּשֶׁת. וְהָאוֹמֵר: עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִמְחֶה, כָּל זְמַן שֶׁמִּחָה נִתְבַּטֵּל הַתְּנַאי, אֲפִלּוּ נִתְרַצָּה בִּשְׁעַת שְׁמִיעָה. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאִם אָמַר: ״הֵן״ פַּעַם אַחַת, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת (טוּר).}
(יא)
מֵת הַבֵּן, מְלַמְּדִין אֶת הָאָב שֶׁיִּמְחֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּזָּקֵק לְיָבָם.
(יב)
אָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי בִּפְרוּטָה עַל מְנָת שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כְּפוֹעֵל אוֹ אֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁעָשָׂה עִמָּהּ כְּפוֹעֵל אוֹ דִּבֵּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן, מְקֻדֶּשֶׁת בְּוַדַּאי; וְאִם אֵין עֵדִים, מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק.
(יג)
לֹא נָתַן לָהּ כְּלוּם, וְאָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּשְׂכַר שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כְּפוֹעֵל אוֹ שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁיֶּשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וַהֲוָה לֵהּ מְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה.
(יד)
עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָנֶה, אִם יָדוּעַ בְּעֵדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנֶה, מְקֻדֶּשֶׁת בְּוַדַּאי; וְאִם אֵין יָדוּעַ, מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק, אֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר: אֵין בְּיָדִי.
(טו)
עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָנֶה בְּיַד פְּלוֹנִי, אִם יָדוּעַ בֵּעֵדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנֶה בְּיַד פְּלוֹנִי, מְקֻדֶּשֶׁת בְּוַדַּאי; וְאִם אֵין יָדוּעַ, מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק, אֲפִלּוּ אוֹמֵר אוֹתוֹ פְּלוֹנִי: אֵין לוֹ בְּיָדִי.
(טז)
עַל מְנָת שֶׁיֹּאמַר פְּלוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי מָנֶה בְּיָדוֹ, אָמַר: יֵשׁ לוֹ בְּיָדִי, מְקֻדֶּשֶׁת; לֹא אָמַר: יֵשׁ לוֹ בְּיָדִי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
(יז)
עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָנֶה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אִם יֵשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם אֵין לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק, שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְהוּא מִתְכַּוֵּן לְקַלְקְלָהּ.
(יח)
עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָנֶה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּרְאֶנָּה מָנֶה שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ הֶרְאָה לָהּ מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעִסְקָא מֵאֲחֵרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ הִגִּיעַ מֵחֶלְקוֹ מִן הָרֶוַח מָנֶה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא חִלְּקוּ (רַ״ן פֶּרֶק הָאוֹמֵר). הֶרְאָה לָהּ מָנֶה מִשֶּׁלּוֹ, וְהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת לְבַעַל חוֹב, מְקֻדֶּשֶׁת (ר״י בְּשֵׁם הָרַמָ״ה). לֹא הָיָה לוֹ בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין, וְהִרְוִיחַ אַחַר כָּךְ וְהֶרְאָה לָהּ, יֵשׁ אוֹמְרִים דִּמְקֻדֶּשֶׁת (טוּר). אֲבָל בְּאוֹמֵר לָהּ: עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי, לְכֻלֵּי עָלְמָא בִּכְהַאי גַּוְנָא אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת (סְבָרַת הָרַב), וְלָא חַיְשִׁינָן דִּילְמָא מַרְאֶה לָהּ בָּתַר הָכִי לְמֶהֱוֵי סְפֵק קִדּוּשִׁין (טוּר). אָמַר לָהּ: עַל מְנָת לְהָבִיא לָהּ מָאתַיִם זוּז, דִּינוֹ כְּמוֹ בְּעַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָנֶה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת מִשֶּׁלּוֹ (הָרַשְׁבָּ״א בִּתְשׁוּבָה, הוּבְאָה בְּבֵית יוֹסֵף).}
(יט)
עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם לָאו, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק, שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר: אֵין לִי, כְּדֵי לְקַלְקְלָהּ.
(כ)
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אִם יֵשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת בְּוַדַּאי; וְאִם לָאו, מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק, שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ שָׁם וְהוּא מִתְכַּוֵּן לְקַלְקְלָהּ.
(כא)
עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וְיַרְאֶנָּה; וְאִם הֶרְאָהּ שֶׁשָּׂכַר מֵאֲחֵרִים, אוֹ שֶׁלָּקַח בַּאֲרִיסוּת, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: אֲבָל יֵשׁ לוֹ קַרְקַע שֶׁמַּעֲלֶה מִמֶּנּוּ מַס, הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת, דְּהָא הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא לוֹ בִּכְדֵי בֵּית כּוֹר עָפָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה מַס, דְּעַל מְנָת שֶׁיְּהֵא לוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר שֶׁלּוֹ גָּמוּר מַשְׁמָע (הָרַ״ן פֶּרֶק הָאוֹמֵר).}
(כב)
הָיָה לוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר וְהָיוּ בּוֹ בְּקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אִם הָיוּ הַבְּקָעִים מְלֵאִים מַיִם, הֲרֵי הֵן כִּסְלָעִים וְאֵין נִמְדָּדִין עִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִזְרִיעָה; וְאִם אֵינָם מְלֵאִים מַיִם, נִמְדָּדִים עִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִים לִזְרִיעָה. וּבוֹר מָלֵא מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בַּר זְרִיעָה, נִמְדָּד עִמּוֹ.
(כג)
בֵּית כּוֹר עָפָר שֶׁאָמְרוּ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד. {וּסְלָעִים וּבְקָעִים אֵינָן מַפְסִיקִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נִמְדָּדִים עִמּוֹ (הָרַ״ן פֶּרֶק הָאוֹמֵר בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א).} אֲבָל אִם הָיָה בִּשְׁנַיִם אוֹ בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת מְחֻלָּקִים לְגַמְרֵי, אֵין מִצְטָרְפִין.
(כד)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, וְנִמְצָא עָנִי, אוֹ עָנִי וְנִמְצָא עָשִׁיר; עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹּהֵן וְנִמְצָא לֵוִי, אוֹ לֵוִי וְנִמְצָא כֹּהֵן; נָתִין וְנִמְצָא מַמְזֵר, אוֹ מַמְזֵר וְנִמְצָא נָתִין; בֶּן עִיר וְנִמְצָא בֶּן כְּרַךְ, בֶּן כְּרַךְ וְנִמְצָא בֶּן עִיר; עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ וְנִמְצָא רָחוֹק, רָחוֹק וְנִמְצָא קָרוֹב; עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי שִׁפְחָה אוֹ בַּת גְּדוֹלָה אוֹ אוֹפָה וְאֵין לוֹ, עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ וְיֵשׁ לוֹ; עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וְאֵין לוֹ, עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ וְיֵשׁ לוֹ; בְּכָל אֵלּוּ, אוֹ שֶׁאָמַר: הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן וְנִמְצָא שֶׁל דְּבַשׁ, אוֹ דְּבַשׁ וְנִמְצָא מַיִם, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מְכֻסֶה וְלֹא הִכִּירָה בּוֹ עַד אַחַר כָּךְ, בְּכָל אֵלּוּ וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, אֲפִלּוּ אָמְרָה: בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אֲפִלּוּ לֹא יִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, לֹא שְׁנָא אִם קִבְּלָה הִיא הַקִּדּוּשִׁין, לֹא שְׁנָא אָמְרָה לְשָׁלִיחַ לְקַבְּלָם בִּתְנַאי וְשִׁנָּה הַשָּׁלִיחַ. וְכֵן אִם הִיא הִטְעַתּוּ, אֲפִלּוּ אָמַר: בְּלִבִּי הָיָה לְקַדְּשָׁהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִטְעַנִי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: אֶלָּא אִם כֵּן אָמְרָה כֵּן בְּפֵרוּשׁ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשִׁין וְשָׁמַע הַבַּעַל וְשָׁתַק (טוּר). וְכֵן אִם הִיא הִטְעַתּוּ (וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֵּן), קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.} אֲבָל אִם כְּנָסָהּ סְתָם וְאָמַר: כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת, וְהִיא לְוִיָּה, אוֹ לְוִיָּה וְהִיא כֹּהֶנֶת, עֲשִׁירָה וְהִיא עֲנִיָּה, עֲנִיָּה וְהִיא עֲשִׁירָה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
(כה)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא הַתּוֹרָה וִיתַרְגֵּם אוֹתָהּ תַּרְגּוּם אֻנְקְלוֹס הַגֵּר. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם יוֹדֵעַ לִקְרוֹת וּלְתַרְגֵּם שְׁלשָׁה פְּסוּקִים, סָגֵי.} וְאִם אָמַר לָהּ: עַל מְנָת שֶׁאֲנִי קָרָאָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹדֵעַ תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּדִקְדּוּק יָפֶה.
(כו)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לִשְׁנוֹת, צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹדֵעַ הַמִּשְׁנָה. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם יוֹדֵעַ מִדְרְשֵׁי הַתַּלְמוּד, מְקֻדֶּשֶׁת (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש).} וְאִם אָמַר: עַל מְנָת שֶׁאֲנִי תַּנָּאָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹדֵעַ לִקְרוֹת הַמִּשְׁנָה וְסִפְרָא וְסִפְרִי וְתוֹסֶפְתָּא שֶׁל רַבִּי חִיָּא.
(כז)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי תַּלְמִיד, כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דָּבָר אֶחָד בְּתַלְמוּדוֹ, וְאוֹמְרוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּהִלְכוֹת הֶחָג שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתָן בָּרַבִּים מִדְּבָרִים הַקַּלִּים סָמוּךְ לֶחָג כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעָם בְּקִיאִין בָּהֶם.
(כח)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי חָכָם, כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ דְּבַר חָכְמָה, דְּהַיְנוּ דָּבָר הַתָּלוּי בִּסְבָרָא, בְּכָל מָקוֹם, וְאוֹמְרָהּ.
(כט)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי גִּבּוֹר, כָּל שֶׁחֲבֵרָיו מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי גְּבוּרָתוֹ.
(ל)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, כָּל שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְכַבְּדִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי עָשְׁרוֹ.
(לא)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק, אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק, שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּלִבּוֹ.
(לב)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי רָשָׁע, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק, שֶׁמָּא הִרְהֵר עֲבוֹדַת אֱלִילִים בְּלִבּוֹ.
(לג)
עַל מְנָת שֶׁאֲנִי בֶּן עִיר, וְנִמְצָא בֶּן עִיר וּבֶן כְּרַךְ; עַל מְנָת שֶׁאֲנִי בַּשָּׂם, וְנִמְצָא בַּשָּׂם וּבֻרְסְקִי (פֵּרוּשׁ, אֻמָּן לְעַבֵּד הָעוֹרוֹת); עַל מְנָת שֶׁשְּׁמִי יוֹסֵף, וְנִמְצָא שְׁמוֹ יוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן; הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: עַל מְנָת שֶׁאֵין שְׁמִי אֶלָּא יוֹסֵף, וְנִמְצָא שְׁמוֹ יוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן; שֶׁאֵינִי אֶלָּא בֶּן עִיר, וְנִמְצָא בֶּן עִיר וּבֶן כְּרַךְ; שֶׁאֵינִי אֶלָּא בַּשָּׂם, וְנִמְצָא בַּשָּׂם וּבֻרְסְקִי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
(לד)
הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְחָזַר בּוֹ מִיָּד הוּא אוֹ הִיא, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אֵין חֲזָרָתַם כְּלוּם וַהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת.
(לה)
הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי, וְחָזַר אַחַר כַּמָּה יָמִים וּבִטֵּל הַתְּנַאי, אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֵדִים, בָּטֵל הַתְּנַאי וַהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת סְתָם. וְכֵן אִם הָיָה הַתְּנַאי מִן הָאִשָּׁה וּבִטְּלָה אוֹתוֹ בֵּינָהּ וּבֵינוֹ, בָּטֵל הַתְּנַאי. לְפִיכָךְ, הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי וּבָעַל סְתָם, אוֹ כָּנַס סְתָם, הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה גֵּט אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, שֶׁמָּא בִּטֵּל הַתְּנַאי כְּשֶׁבָּעַל אוֹ כְּשֶׁכָּנַס. {וְאִם קִדְּשָׁהּ אַחֵר, צְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם (דַּעַת עַצְמוֹ).}
(לו)
אָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּפְרוּטָה זוֹ עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לִיךְ מָנֶה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַיֵּם תְּנָאוֹ לְעוֹלָם, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְקַיְּמוֹ, אֶלָּא קִדּוּשָׁיו בְּטֵלִים וְאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט. וּמִכָּל מָקוֹם בַּעַל נֶפֶשׁ לֹא יִשָּׂאֶנָּה בְּלֹא גֵּט, שֶׁמָּא אַחַר כָּךְ יֹאמַר שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם הַתְּנַאי, לְקַלְקְלָהּ עַל הַשֵּׁנִי. וְאִם אָמַר שֶׁעֲדַיִן רוֹצֶה לְקַיְּמוֹ, אֵין יְכוֹלִים לְכֹפוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כְּדִין זְמַן שֶׁנּוֹתְנִים לִבְתוּלָה, וּמִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאֵילָךְ כּוֹתְבִין עָלָיו אִגֶּרֶת מֶרֶד. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁקִיֵּם הַתְּנַאי, אֲפִלּוּ חֲלִיצָה לֹא בָּעֲיָא. וְאִם מָחֲלָה הִיא הַתְּנַאי בְּחַיֵּי הַמְקַדֵּשׁ, גָּמְרוּ הַקִּדּוּשִׁין מִיָּד, כְּאִלּוּ קִיְּמוֹ. וְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא כְּנָסָהּ, אֲבָל כְּנָסָהּ, מְקֻדֶּשֶׁת מִיָּד, דְּמִסְתָמָא בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָה לַחֻפָּה מָחֲלָה לַתְּנַאי, וְחַיָּב לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.
(לז)
מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְקִדֵּשׁ עַל תְּנַאי: אִם בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ תִּהְיֶה מְקֻדֶּשֶׁת מֵעַכְשָׁו, וְקֹדֶם שֶׁהָלַךְ נִתְרַצּוּ שְׁנֵיהֶם לְהַאֲרִיךְ הַזְּמַן, וְעָבַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא בָּא, וּבָא קֹדֶם הַזְּמַן הָאַחֲרוֹן, הָוֵי קִידוּשִׁין, דְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל תְּנַאי יָכוֹל לְבַטֵּל הַתְּנַאי {אוֹ לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ מִמֶּנּוּ (הָרא״ש וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם).} וַאֲפִלּוּ נִתְאַכְּלוּ הַמָּעוֹת, הֲווֹ קִדּוּשִׁין לְמַפְרֵעַ כְּשֶׁנִּתְקַיֵּם תְּנַאי הַשֵּׁנִי.
(לח)
בְּקִדּוּשִׁין, תְּנַאי שֶׁהוּא לְטוֹבָתוֹ, כְּגוֹן עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין אוֹ שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, יָכוֹל לְבַטְּלוֹ. אֲבָל אִם הוּא לְטוֹבַת הָאִשָּׁה, כְּגוֹן עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לִיךְ מָאתַיִם זוּז, נְהִי שֶׁהַתְּנַאי יָכוֹל לְבַטֵּל, מִכָּל מָקוֹם אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת אִם לֹא יִתֵּן לָהּ מָאתַיִם זוּז.
(לט)
הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי חוּץ מִפְּלוֹנִי, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תֵּאָסֵר עָלָיו, אֶלָּא תִּהְיֶה אֵשֶׁת אִישׁ לְכָל הָעוֹלָם וְלִפְלוֹנִי כִּפְנוּיָה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לִפְלוֹנִי, הֲרֵי זֶה מְקֻדֶּשֶׁת וְתִהְיֶה אֲסוּרָה עָלָיו כִּשְׁאָר הָעָם, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה בְּדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ. {הַגָּה: אִם חוֹלְקִין אִם נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי אוֹ לֹא, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל תְּנַאי שֶׁהוּא בְּקוּם וַעֲשֵׂה אֵין אֶחָד מֵהֶם נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁקִּיֵּם תְּנַאי שֶׁהָיָה עָלָיו לְקַיֵּם, אֶלָּא צָרִיךְ עֵדִים; אֲבָל תְּנַאי שֶׁהוּא בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, כָּל אֶחָד מֵהֶם נֶאֱמָן, אִם אֵין שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מַכְחִישׁוֹ (הָרַ״ן פֶּרֶק הָאוֹמֵר בְּשֵׁם הָאַחֲרוֹנִים). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּקוּם וְעֲשֵׂה נַמֵּי נֶאֱמָן, כָּל שֶׁאֵין כְּנֶגְדּוֹ מַכְחִישׁוֹ (הָרַמְבַּ״ן וְר״י).}
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א)
המקדש על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מקודשת, בין שהיה התנאי מהאיש או מהאשה. ובלבד שיהא התנאי כהלכתו, אבל אם אינו כהלכתו אינו כלום, והקידושין קידושין אף על פי שלא נתקיים התנאי.
(ב)
וכיצד הלכות התנאי? צריך שיהיה כפול, ותנאי קודם למעשה, והן קודם ללאו, ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, ושיוכל לקיימו ע״י שליח. כגון שאמר לה: אם תתני לי מנה הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תתני לא תהיה מקודשת. נתנה לו מנה מקודשת, לא נתנה לו מנה אינה מקודשת. אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי אם תתני לי מנה, ואם לא תתני לי מנה לא תהיה מקודשת, אינו תנאי, כיון שהקדים המעשה דהיינו הרי את מקודשת קודם לתנאי, אף על פי שלא נתן הקידושין לידה עד שהשלים כל תנאו. ומלשון הרמב״ם יראה שאם השלים כל תנאו קודם שנתן לידה הקידושין דהוי תנאי, שכתב אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר לידה והשלים ואמר אם תתני לי מנה הרי את מקודשת לי ואם לא תתני לא תהיה מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח״כ התנה, אף על פי שהכל היה בתוך כדי דיבור, הרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן לו כלום. ולא נהירא, דמילתא דפשיטא היא שאם נתן בידה בלא תנאי שהיא מקודשת בלא תנאי. וכן אם לא כפל אלא אמר אם תתני לי מנה תהיה מקודשת ולא כפל, או שלא התנה בדבר אחר אלא אמר אם הדינר שאני מקדשך בו שלי תהיה מקודשת ואם לאו לא תהיה מקודשת, או שהקדים הלאו שאמר אם לא תתני לי מנה לא תהיה מקודשת ואם תתני לי תהיה מקודשת, בכל אלו לא הוי תנאי והקידושין חלין אף על פי שלא יתקיים התנאי.
וכן תנאי שאי אפשר לקיימו כגון אם תעלה לרקיע או תעבור הים ברגליך תהיה מקודשת לי ואם לאו לא תהיה מקודשת, אינו תנאי שלא כיון אלא להפליגה בדברים. אבל אם התנה על דבר שאפשר לקיימה אף על פי שהתורה אוסרתו הוי תנאי, כגון אם תאכל חזיר או חלב תהיה מקודשת לי בדינר זה ואם לאו לא תהיה מקודשת, אם לא אכלה אינה מקודשת, שאפשר לה שתאכל ותלקה ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי אפשר לה שלא תאכל ולא תתקדש. התנה עמה בשעת קידושין ע״מ שתבעל לאבא, הוי כמו שתעלה לרקיע ותנאו בטל, שאינו בידה שיבא אביו על הערוה ונמצא מתנה במה שאין בידה לקיימו. אבל אם התנה עליה שיתן לו פלוני חצרו או שישיא בתו לבנו וכיוצא בזה תנאו קיים, שהרי בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון הרבה עד שיתן לו פלוני חצרה או ישיא בתו לבנו.
(ג)
כתב הרמב״ם כל האומר מעכשיו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה אלא אף על פי שהקדים המעשה התנאי קיים. אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו. וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואין צריך לכופלו ולא להקדימו למעשה. ור״ח כתב דאפילו במעכשיו ובעל מנת לא הוי תנאי עד שיהיה בו כל דיני התנאי ולזה הסכים א״א הרא״ש.
(ד)
וי״א דלא בעי תנאי כפול ולא שאר דיני תנאים אלא באיסור כגון בקדושין וגיטין, אבל בממון הוי תנאי בלא כל זה. וא״א הרא״ש ז״ל כתב דבכל מקום שהזכירו תנאי בין באיסור בין בממון צריך כל דיני התנאי וכ״כ הרמב״ם.
(ה)
התנה בשעת הקידושין שלא יהא עליו שאר או כסות תנאו קיים ואינו מתחייב לה בהם, אבל אם התנה שלא יתחייב בעונתה תנאו בטל וחייב בה.
(ו)
נתן לה פרוטה ואמר לה ע״מ שאתן לך מנה התקדשי לי כשיתקיים התנאי יחולו הקידושין למפרע, אף על פי שלא אמר מעכשיו, דכל האומר ע״מ כאומר מעכשיו דמי. ואם קבלה קידושין מאחר קודם שנתקיים התנאי ואח״כ נתקיים אין קידושי השני כלום. ואם אמר לה על מנת שאתן לך מנה תוך ל׳ יום, אם נתן לה תוך שלשים יום הוו קדושין למפרע. לא נתן לה תוך שלשים יום אינה מקודשת.
(ז)
ואם לא אמר לה על מנת אלא אמר אם אתן לך מנה תוך שלשים יום תהא מקודשת לי בדינר זה, אין הקידושין חלין אלא משעה שנתנו לה, לפיכך אם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי מקודשת לשני.
(ח)
אמר לה תהא מקודשת לי על מנת שירצה אבא, רצה לומר - על מנת שישתוק אבא כשישמע. לפיכך אם שמע ושתק חלו הקידושין מיד אפילו אם אמר בתר הכי לא. וכן אם מת ולא שמע, מקודשת מיד. אבל אם מיחה כששמע אינה מקודשת.
(ט)
אמר על מנת שלא ימחה אבא, אפילו שמע ושתק לא חלו הקידושין, שאם ימחה אחר כך אינן קידושין. אבל אם אמר אין פעם אחת שוב אין יכול למחות. ואם מת ולא מיחה מקודשת. אם מת הבן מלמדין את האב שימחה כדי שלא תזקק ליבם.
(ח)
והרמב״ם כתב על מנת שירצה אבא, לא רצה או שתק או מת קודם שמיעה אינה מקודשת. ואדוני אבי הרא״ש ז״ל כתב כסברא ראשונה.
(י)
ואם אמר על מנת שיאמר אין כתב הרמ״ה מתי שיאמר אין מקודשת אפילו אמר תחילה לא, הילכך לעולם הוי ספק עד שימות האב. ואם מת הבן אפילו אמר האב איני רוצה או חולצת או מתייבמת. אבל לא מיפטרה בלא חליצה, דילמא הדר ואמר אין ומקיימא תנאה.
(יב)
אמר לה תהא מקודשת לי בפרוטה על מנת שאעשה עמך כפועל או שאדבר עליך לשלטון, אם יש עדים שעשה עמה כפועל ודבר עליה לשלטון מקודשת בודאי. ואם אין עדים מקודשת מספק. ופירשו התוספות שכיון שדבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת ואינה יכולה לומר למלאכה זו לא הייתי חפצה לדברים הללו לא חפצתי. ובתוספתא קתני אם דבר עליה כדרך המדברים מקודשת. משמע שהדברים ידועים הם שיש לו לדבר עליה כשאומר ע״מ שאדבר עליך לשלטון.
(יג)
לא נתן לה כלום ואמר לה התקדשי לי בשכר שאדבר עליך לשלטון אינה מקודשת, שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוה ליה מקדש במלוה.
(יד)
ע״מ שיש לי מנה, אם ידוע בעדים שיש לו מנה מקודשת בודאי, ואם אין ידוע מקודשת מספק, אפילו הוא אומר אין בידי.
(טו)
ע״מ שיש לי מנה ביד פלוני, אם ידוע בעדים שיש לו מנה ביד פלוני מקודשת בודאי, ואם אין ידוע מקודשת מספק, אפילו אומר אותו פלוני אין לו בידי.
(טז)
ע״מ שיאמר פלוני שיש לי מנה בידו אמר יש לו בידי מקודשת. לא אמר יש לו בידי אינה מקודשת.
(יח)
ע״מ שאראך מנה אינה מקודשת עד שיראנה מנה שלו. ואם יש לו מאחרים בעיסקא אינה מקודשת. וכתב הרמ״ה אפילו איכא סהדי דיכול לאחזויי לה לא הוו קידושין עד דמחזי לה, דלהכי אמר לה ע״מ שאראך ולא אמר לה ע״מ שיש לי, דלא ניחא לה למסמך אסהדי עד דמחזי לה, ומכי מחזי לה איגלאי מילתא דמעיקרא תפשי בה קידושין. ויש לה קולא מצד אחד דאילו בע״מ שיש לי אם יש עדים שיש לו בשעת קידושין מקודשת ודאי, ואי לא הוו קידושין ספק, דיש לו בשעת קידושין משמע. ואילו בע״מ שאראך להבא נמי משמע, ואע״ג דמחזי לה ממציאה דאשכח או ממתנה שניתן לו אח״כ הוו קידושין. ומיהו לא חיישינן דילמא אחזי לה בתר הכי למיהוי ספק קידושין.
(כא)
ע״מ שאראך בית כור עפר, אם ידוע שיש לו משלו מקודשת בודאי, ואם אין ידוע הוו קידושין ספק.
(כב)
היה לו בית כור עפר ויש בו סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמו. היו בקעים עמוקים עשרה, אם הם מלאים מים הרי הם כסלעים ואין נמדדין עמו, ואם אין מלאין מים נמדדים עמו.
(כ)
ע״מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום מקודשת, ואם אין לו באותו מקום כתב הרמב״ם דהוו ספק קידושין. וא״א הרא״ש ז״ל כתב דאפילו ספק קידושין לא הוו.
(יז)
על מנת שיש לי מנה במקום פלוני ויש לו במקום אחר, י״א שהיא מקודשת משום דזוזי נקל להוליכם ממקום למקום. והרמב״ם כתב שגם בזה אינה מקודשת, וכן היא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל.
(כד)
על מנת שאני עשיר ונמצא עני, או עני ונמצא עשיר, ע״מ שאני כהן ונמצא לוי, או לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר, ממזר ונמצא נתין, בן עיר ונמצא בן כרך, או בן כרך ונמצא בן עיר, ע״מ שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב, ע״מ שיש לי בת או שפחה גדולה ונמצא שאין לו, ע״מ שאין לו ויש לו, או ע״מ שיש לו בנים ואין לו, או ע״מ שאין לו ויש לו, או שאמר התקדשי לי בכוס של יין ונמצא של דבש כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח״כ שאילו ראתה אותו וקבלתו סברה וקבלה, או דבש ונמצא יין, בכולן אפילו אומרת בלבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי אינה מקודשת. לא שנא אם קבלה היא הקידושין ל״ש אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושינה השליח. וכתב הרמ״ה דווקא שאמרה בלבי היה ולא הוציאה בשפתה, אבל אם אומרת כן בשעת קדושין הוו קדושין, כיון ששמע הבעל ושתק נתבטל התנאי. וכן אם היא הטעתו אינן קדושין. אבל אם כנסה סתם ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והיא לויה או לויה והיא כהנת עשירה והיא ענייה ענייה והיא עשירה ה״ז מקודשת.
(כה)
על מנת שאני קורא, אינה מקודשת אא״כ קורא ג׳ פסוקים בתרגום אונקלוס. ואם אמר קראה אנא, עד דקרי אורייתא נביאי וכתיבי בדיוקא.
(כו)
ע״מ שאני שונה, לרב אלפס עד שישנה משניות. ולדעת א״א הרא״ש ז״ל אם יודע מדרשי התורה מקודשת. ואם אמר תנאה אנא, עד דידע הלכתא ספרא וספרי ותוספתא.
(כז)
ע״מ שאני תלמיד איני אומר כבן עזאי, אלא כל ששואלים אותו דבר אחד בתלמודו ואומרו, ואפילו בהלכות החג שהם דברים קלים שמלמדים אותן ברבים.
(כח)
ע״מ שאני חכם, אין אומר כרבי עקיבא וחביריו, אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה, פירוש דבר התלוי בסברא בכל מקום ואומר.
(כט)
על מנת שאני גבור, אין אומר כאבנר ויואב, אלא כל שבני עירו יראים ממנו מפני גבורתו.
(ל)
על מנת שאני עשיר, אין אומרים כאלעזר בן חרסום, אלא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עושרו.
(לא)
על מנת שאני צדיק, אפילו הוא רשע גמור הוי ספק קידושין, שמא הרהר תשובה בלבו.
(לב)
על מנת שאני רשע, אפילו הוא צדיק גמור הוי ספק קדושין, שמא הרהר עבודה זרה בלבו.
(לג)
על מנת שאני בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך, על מנת שאני בשם ונמצא בשם ובורסקי, על מנת ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון, מקודשת. שאיני אלא בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך, שאיני אלא בשם ונמצא שהוא בשם ובורסקי, שאין שמי אלא יוסף ונמצא שהוא שמו יוסף ושמעון, אינה מקודשת.
(לה)
כתב הרמב״ם המקדש על תנאי וחזר בו אחר כמה ימים ובטלו ה״ז מקודשת סתם, אף על פי שבטלו בינו לבינה שלא בפני עדים, בטל התנאי. וכן אם היה מן האשה ובטלה אותו אח״כ בינו לבינה בטל. לפיכך המקדש על תנאי וכנס אח״כ סתם או בעל סתם צריכה גט אף על פי שלא נתקיים התנאי, שמא בטל התנאי כשבעל או כנס.
(לו)
וכ״כ הר״מ נרבוני בע״מ שאתן לך מאתים זוז, אם אמר המקדש שאין רוצה לקיים תנאו לעולם, אין כופין אותו לקיימו, אלא קידושין בטלים ואינה צריכה גט. ומ״מ בעל נפש לא ישאנה בלא גט שמא אח״כ יאמר שרוצה לקיים התנאי לקלקל על השני. ואם אמר שעדיין רוצה לקיימו אין יכולין לכופו כל י״ב חדש כדין זמן שנותנין לבתולה. ומי״ב חדש ואילך כותבין עליו אגרת מרד. ואם מת קודם שיקיים התנאי אפילו חליצה לא בעיא. ואם מחלה היא התנאי בחיי המקדש גמרו הקידושין מיד כאילו קיימו. וכל הני תנאי מיירי בשלא כנסה, אבל כנסה מקודשת מיד, דמסתמא בשעת כניסתה לחופה אחלה לתנאו כדאמרי׳ במקדש על התנאי ובעל חייב ליתן לה כתובתה ממה נפשך, אם מחלה הרי נישואיה גמורים, ואם לא מחלה באותה שעה הרי עדיין יכולה למחול, וכשתמחול איגלאי מילתא דנישואין גמורים הוו וכתובה יש לה.
(לז)
וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל בתשובה באחד שהלך למדינת הים וקידש על תנאי אם באתי מכאן ועד י״ב חדש תהיה מקודשת מעכשיו, וקודם שהלך נתרצו שניהם להאריך הזמן ועברו י״ב חדש ולא בא ובא קודם הזמן האחרון, וכתב דהוו קידושין, דכל מעשה שנעשה על תנאי יכול לבטל התנאי ואפילו נתאכלו המעות הוו קידושין למפרע כשנתקיים תנאי השני.
(לט)
אמר לה תהא מקודשת לי חוץ מפלוני, שלא תיאסר עליו אלא תהיה כאשת איש לכל העולם חוץ מפלוני שתהיה לו כפנויה, אינם קידושין. והרמב״ם כתב שהן ספק קידושין. אבל אם אמר ע״מ שלא תיאסר לפלוני, אינו תנאי והוו קידושין גמורין ואסורה לו.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.